החלטה בתיק ת"א 39795-10-11

רקע

1.      עניינו של ההליך שלפני בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד).

2.      על פי כתב התביעה, המבקש נפגע ביום 25.4.06 בתאונת דרכים, וכתוצאה מכך נגרם לו שבר ללא תזוזה בראש עצם הפיבולה בברך ימין. בכתב התביעה נטען כי בטיפול הרפואי שניתן למבקש בפרק הזמן שבין חודשיים ל- 8 חודשים לאחר התאונה דבקה רשלנות רפואית ועל כן הלה חוסה תחת חוק הפלת"ד אף הוא.

3.      שיעור נכותו של המבקש כתוצאה מן התאונה הועמד במוסד לביטוח לאומי (המל"ל) על 10% מהם הופחתו 5% בגין מצב רפואי קודם.

4.      ביום 30.1.12 דחיתי בקשה קודמת של המבקש למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. זאת, משום שהמבקש לא צירף לבקשה את מלוא החומר שעמד בפני המל"ל ועל כן לא עמד בנטל הדרוש להוכחת בקשתו. עוד קבעתי באותה החלטה כי עקרון ייחוד העילה האמור בסעיף 8 לחוק הפלת"ד חל אף על הטיפול אשר ניתן למבקש בבית החולים, ובלבד שאותו הטיפול ניתן בעקבות פגיעתו בתאונה.

5.      בדיון בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש הוחזר הנושא לדיון לפניי וזאת לאחר שהמבקש ישלים את התיעוד הרפואי הדרוש. עוד נקבע בבר"ע כי החלטתי לעניין ייחוד העילה עומדת בעינה.

6.      עתה, משהוגש מלוא תיקו הרפואי של המבקש, יש בידי לדון בבקשה לגופו של עניין.

קביעת המל"ל

7.      עניינו של המבקש נדון בוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי (המל"ל) במספר ועדות:

ועדה בדרג ראשון מיום 26.11.06 קבעה כי למבקש לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה וכי הטיפולים הרפואיים להם נזקק לאחר התאונה אינם קשורים בתאונה אלא בשינויים ניווניים ובעברו הרפואי.

ועדות עררים מימים 15.2.07 ו- 4.4.07 הותירו את קביעת הנכות בשיעור 0%. כן נקבע כי כל ניתוח שבוצע בברך לאחר התאונה אינו קשור לאותו שבר ללא תזוזה בראש הפיבולה אלא היה מיועד לתיקון ולגוס מולד בציר הברך.

8.      לנוכח הנחיית בית הדין האזורי לענייני עבודה הועבר עניינו של המבקש לדיון לפני הרכב חדש של ועדת העררים במל"ל, וביום 18.11.08 קבעה אותה ועדה את הקביעות הבאות:

השחיקה המאוחרת במדור הלטראלי של הברך נגרמה כתוצאה מניתוח לכריתת מניסקוס לטראלי שעבר המבקש בשנת 1978;

הטיפולים הרפואיים שעבר המבקש בברך ימין אינם קשורים לפגיעתו בתאונת הדרכים;

שיעור נכותו הכוללת של המבקש הועמד על 10% מהם נוכו 5% בגין מצב רפואי קודם. 

טענות הצדדים

9.      המבקש הקדים וטען כי אין מחלוקת על כך שלפני התאונה הוא סבל משינויים ניווניים - בין היתר על רקע ניתוח כריתת המיניסקוס שעבר בשנת 1978 - וכי מצבו זה שוקלל בקביעת המל"ל. ואולם טוען המבקש, כי לא ניתן להיבנות מקביעת הנכות במל"ל שכן קביעה זו מתעלמת לחלוטין מן ההחמרה במצבו כתוצאה משלושה ניתוחים שעבר בברכו לאחר התאונה. כך נטען כי תיעוד רפואי מאוחר לתאונה לא עמד לפני הועדה וכי הוועדה לא נתנה את דעתה בהחלטתה לנכותו הנוכחית של המבקש חרף הנחיית ביה"ד האזורי לעבודה. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מטענתו המפורשת של המבקש כי תאונת הדרכים היא שהתניעה את המהלך הרפואי המאוחר שהצריך 3 ניתוחים בפרק הזמן של חודשיים עד שמונה חודשים לאחר התאונה. בנוסף נטען כי שיקולי הוועדה הרפואית אינם כוללים את השיקולים העומדים בבסיס עקרון ייחוד העילה לפי חוק הפלת"ד ומצב זה מותיר את המבקש לעמוד בפני שוקת שבורה.

10.  מנגד טענה המשיבה כי קביעות הוועדות הרפואיות מנומקות כראוי, מעוגנות היטב בתיעוד הרפואי וקביעתן מחייבת על פי דין לענייננו. עוד נטען כי מלבד סמיכות הזמנים שבין הטיפולים הרפואיים המאוחרים לבין תאונת הדרכים, אזי אין כל קשר עובדתי  או ענייני בין פגיעת המבקש מן התאונה לבין הטיפול הרפואי שניתן לו לאחריה. בדיון לפניי מיום 1.11.12 טענה המשיבה כי וועדת המל"ל הייתה ערה לנימוקי המבקש ונתנה להם את דעתה. עוד נטען כי בהיעדר קשר סיבתי בין הטיפולים המאוחרים לבין התאונה אזי מדובר בעילות נפרדות ולמבקש שמורה הזכות לפתוח בהליך נפרד בגין רשלנות רפואית.

דיון והכרעה